דמודקס

מחלה הנגרמת מטפיל הקרוי דמודקס קניס (Demodex Canis) השייך למשפחת האקריות (בדומה לקרדית האבק). טפיל זה הוא בגודל מיקרוסקופי וחי בתוך זקיקי השיער.גורי כלבים בני 3 ימים נדבקים בטפיל זה בזמן יניקת החלב,ובזמן השהות ברחם .מחשיבים אותו כמצוי בכל כלב. רק בחלק מאוכלוסיית הגורים הוא יתפרץ ויגרום למחלה, ברוב הכלבים הוא אינו בעייתי כלל.אקרית זו חיה את כל מחזור חיה בגוף הכלב ואינה מדבקת לכלבים אחרים, חתולים או אדם.באדם ניתן למצוא מחלת הדמודקוזיס מתפרצת כאשר יש ירידה בפעילות המערכת החיסונית בגוף בעל החיים. היא יכולה להתפרץ כמחלה מקומית או כמחלה כללית.הצורה הנפוצה יותר היא מחלה מקומית והיא מתבטאת בלקויות עור אופייניות.הסימנים הקליניים משתנים בין הפרטים החולים במחלה והם יכולים להיות אחד או יותר הסימנים הבאים:איבוד שיער , אודם עורי , זיהומי עור חיידקיים חוזרים, והגדלה של קשרי הלימפה.נגעי העור יכולים להופיע עם או בלי גרד ולרוב אינם מגרדים.כאשר יש מוקדים של המופע העורי במספר מקומות שונים בגוף נחשבת המחלה לכללית (למשל שתי הרגליים או אם יש יותר מ 5 איזורים עם לקויות או איזור נרחב על פני הגוף). המחלה יכולה להיות בכלבים צעירים –הצורה הצעירה או בבוגרים-הצורה הבוגרת.בכלבים הצעירים מ 18 חודשים נחשבת המחלה ל"צעירה" ואם ישנה לקות בודדת בדרך כלל בעל החיים לא יזדקק לטפול. כ 80% מהכלבים עם מופע מחלה שכזה מתגברים על המחלה בעצמם. ב 20% תתפתח המחלה לצורתה הכללית. ההחלמה מהמחלה לוקחת כ2-3 חודשים.בכלב בוגר מ 18 חודשים נחשבת המחלה ל"מחלת בוגרים", בכלב בוגר, כשיש מחלה כללית, נחשב המופע למחלה רצינית יותר והיא מהווה בדרך כלל סמן לכך שיש מחלת רקע הפוגעת במערכת החיסונית של הכלב. (טיפול סטרואידי ארוך,חולים בסינדרום קושינג, חולי תת פעילות בלוטת האדרנל או חולי סרטן)מופע כללי יכול להופיע בכלבות לא מעוקרות סביב הייחום, כלבות אלו לרוב נצטרך לעקר בכדי להכחיד את המחלה. אבחון המחלה נעשה באמצעות לקיחת מגרדי עור עד לעומק זקיקי השיער (הפרוצדורה לא דורשת הרדמה) וחיפוש אקריות תחת מיקרוסקופ. בגזעי השאר-פיי יהיו מקרים שנצטרך לקחת ביופסיית עור בהרדמה בכדי לאבחן את המחלה, בגזע זה זקיקי השיער נמצאים עמוק בתוך העור ומגרד פשוט לא תמיד מגיע עד אליהם. במופעה הכללי נחשבת המחלה מסוכנת ויש לטפל בה באגרסיביות באמצעות תרופות, למנוע את התפשטותה ולמנוע זיהומי עור חיידקיים משניים המלווים אותה.במהלך הטיפול נמליץ לבצע מגרדי עור חוזרים על מנת ולראות אם הטיפול אכן יעיל, את הטיפול ממשיכים כחודש לאחר מגרדי עור שליליים. טיפול במחלה יכול להיות ארוך מאוד (במקרים קיצוניים אפילו 6 חודשים אך רוב הכלבים ידרשו טיפול של כ 2-3 חודשים). ישנם מספר דרכים לטפל בטפיל- חומרים חיצוניים שמורחים על הכלב או חומרים הניתנים דרך הפה. את חומר המריחה לא ניתן למרוח בצורה יעילה ובטוחה בנגעים באזור הפנים ויש לקצר את פרוותם של הכלבים בעלי הפרווה הארוכה בכדי להעניק להם טפול נכון וטוב.החומר עצמו רעיל גם לאדם ומסוכן לחולי סוכרת ויש להשתמש בו עם כפפות ולהרחיק מילדים. את החומר שנותנים לפה (סירופ) לא ניתן לתת לכלבים מגזעי הקולי, בורדר קולי שטלנד, כלב רועים אנגלי עתיק ורועה אוסטרלי .גזעים אלו נחשבים רגישים לחומר ויש לבצע מבחן רגישות (נעשה על ידי לקיחת דם) לפני מתן החומר בגזעים אלו. גם כלבים המעורבים בגזעים אלו יכולים להראות רגישות לחומר וגם בהם יש לנקוט זהירות לפני השימוש בו.