מצבי הלם

מצב הנגרם מדיכוי מערכות חיוניות לשמירת החיים.

ההלם עלול להביא למוות, למרות שלפעמים הפציעות או גורמי ההלם האחרים אינם מסוגלים בעצמם לגרום למוות. הפעולות החיוניות לחיים מדוכאות כאשר יש ירידה בנפח הדם (דימום), ירידה בקצב זרימת הדם (רעלים הפועלים על הלב), או אי אספקת חמצן (חנק, פציעה במערכת הנשימה). הלם הנגרם מדימום נקרא הלם היפוולמי. ההלם יכול להיות קשה יותר עקב שינויים בטמפרטורת הגוף, עמידות נמוכה של החיה הפצועה במצבי לחץ נפשי, כאב, טיפול רשלני ואיחור במתן עזרה.שלבי וסימני הלם – תחילה מתכווצים כלי דם תת עורי וכלי דם בשרירים. נבחין בחיוורון ריריות העין והחניכיים , חולשה, דופק מהיר וחלש, קצב נשימה מהיר ושטוח וחוסר מנוחה.לאחר מכן, עם קריסת מערכות מרכזיות בגוף, הכלב הופך אפאטי, העיניים שקועות, האישונים מורחבים, הכלב מאבד הכרה, טמפרטורת הגוף יורדת ומוות.מטרות העזרה ראשונה לנפגעי הלם:

1. שיפור זרימת הדם.
2. הבטחת אספקת חמצן נאותה.
3. שמירה על חום הגוף.

עקרונות הטיפול: אסור לטלטל את הכלב מעבר להכרחי לפינוי. כדאי מאוד לכסותו בכדי לשמור על חום גוף. הראש צריך להיות מונח בזווית כלפי מטה,למקרה שהכלב יקיא בכדי שלא יחנק מהקאותיו אלא אם כן הכלב בהכרה מליאה. שמירה על נתיב אוויר פתוח נקי מהפרשות. חשיבות רבה לפינוי מהיר