המחלה נגרמת על ידי חיידק תוך תאי (ריקציה) הקרוי "ארליכיה קניס" (EHRLICHIA CANIS). החיידק מועבר על ידי קרצית הכלב. בזמן העקיצה החיידק מצוי ברוק של הקרצית  וכאשר רוק נגוע בא במגע עם הדם של הכלב מתרחשת ההדבקה. כאשר קרצית  מוצצת דם של כלב נגוע, היא בעצמה נדבקת בטפיל . הטפיל יעבור בגוף הקרציה אל ביציה ובנותיה של הקרציה הנשאית ידביקו בתורן כלבים חדשים  כך מתרחשת ההעברה של קדחת הקרציות מכלב לכלב, ההעברה וההדבקה של המחלה מחייבת השתתפות של קרצית, כך שאם נמנע עלית קרציות על הכלב, ועקיצתן נוכל לקטוע את מעגל ההדבקה.אותה קרצית נושאת טפילי דם נוספים, אחד מהם הוא ה"בבזיה קניס" (BABESIA CANIS), כאשר כלב נעקץ על ידי קרצית הנגועה בשני חיידקי הדם מתקבלת הדבקה משולבת, המתבטאת בקדחת קרציות חריפה יותר. טפיל נוסף הוא הארליכיה פלאטיס הגורמת לסימני קדחת הבאים והולכים בגלים. קרצית זו נושאת גם את קדחת הקרצית של האדם .זהו חיידק אחר, הגורם למחלת "קדחתהבהרות" באדם ומכאן שהדברת קרציות חשובה גם בהקשר של בריאות הציבור. חשוב להדגיש כי לא מדובר באותו החיידק בכלב ובאדם וכי ההדבקה מחייבת עקיצת קרצית, מה שמסוכן לאדם היא הקרצית עצמה ולא הכלב החולה. כיצד גורם החיידק למחלה??? החיידק נכנס לזרם הדם ומותקף על ידי מערכת החיסון של הכלב, תאים מהשורה הלבנה (מונוציטים), מצליחים "לבלוע" את החיידק אך לא מצליחים לפרק אותו, והחיידק הופך להיות "חיידק תוך תאי" (ריקציה), יחד עם התאים הללו, מועבר החיידק לאברים פנימיים כמו קשרי הלימפה, הטחול והכבד, החיידק מתרבה בתוך התאים הללו , יוצא מהם ופוגע בתאים נוספים של מערכת החיסון. השלב הזה נמשך בין שבועיים לארבע שבועות ומכונה "השלב האקוטי", בשלב זה רואים הגדלה של האיברים הנגועים:קשרי הלימפה, הטחול והכבד, זה הוא השלב בו לכלב יש חום, תוך כדי השלב האקוטי, נצמדים התאים הנגועים לדפנות כלי הדם, וגורמים בהם לתהליך דלקתי, כלי דם דלקתיים נוטים להצמיד ולהרוס את לוחיות הדם(טסיות), האלמנטים בדם האחראים על הקרישה וכתוצאה מכך, נוצר מחסור באלמנטים אלו, מה שפוגע במערכת קרישת הדם, ומופיעים דימומים ספונטנים. בשלב החום(לא תמיד חייב להופיע חום), הכלב נראה מדוכא, עייף וחסר תאבון, בשלב זה בדיקת דם יכולה להעיד על החיידק המצוי בתוך התאים הלבנים של מערכת הדם(תאי מערכת החיסון), אם כי לא תמיד נצליח לראות את הטפיל במשטח הדם, ולכן נצטרך לשלוח בדיקת דם למעבדה חיצונית, במעבדה עורכים משטחים רבים בחיפוש אחר הטפיל, ומבצעים ספירת דם, שיכולה להעיד על חוסר בלוחיות הקרישה, והתאים הלבנים של מערכת החיסון. אם ישנה הדבקה משולבת עם "בבזיה" נוכל בשלב הזה לראות גם ירידה במספר הכדוריות האדומות(אנמיה).הנזק לכלי הדם ברקמות השונות יכול להתבטא בסימנים שונים כמו צליעות, סמנים עצביים ועוד...   .במידה והכלב לא הראה סימנים חריפים של המחלה בשלב הנוכחי, ולא קיבל טיפול מתאים, הוא עובר לשלב חדש במחלה המכונה "השלב התת קליני" , כשמו כן הוא, זה הוא שלב בו אין סמנים קליניים נראים לעין אך המחלה ממשיכה להתפשט, בשלב זה הכלב נראה בריא,אך ניתן למצוא רמזים למחלה אם מבצעים בדיקת דם.לאחר השלב ה"תת קליני" נכנסת המחלה "לשלב הכרוני", בשלב זה ישנו דיכויי של מח העצם, זו הרקמה האחראית על יצור כל האלמנטים של הדם, כך שלכלב יהיו חסרים כל מרכיבי הדם" התאים האדומים (אנמיה), התאים הלבנים של מערכת החיסון(דיכוי חיסוני כמו בחולי איידס) ולוחיות קרישת הדם(דימומים מפתחי הגוף השונים). לסיכום שלב אקוטי: דיכאון, חוסר תאבון, איבוד משקל,הפרשות מהעיניים, הפרשות מהאף, קשיי נשימה, לפעמים בהדבקה חריפה והרס של הרבה מלוחיות הדם, יופיעו כבר בשלב הזה דימומים מפתחי הגוף, בצקות בחלקים הנמוכים של גוף הכלב(רגלים, שק אשכים).תוך כ-20 יום יכולים להופיע סמנים עצביים.במידה והמחלה לא מאוד קשה ולא משולבת עם גורמי מחלה נוספים, עובר השלב הזה תוך כשבועיים. שלב תת קליני: ללא סמנים נראים לעין.הכלב לכאורה בריא. שלב כרוני: אבוד משקל חריף, דלקות עיניים, דימומים מפתחי הגוף השונים ומתחת לעור, סמנים עצביים וצליעות. בשלב זה כבר לא ניתן לראות את הטפיל במשטחי דם. כלב שלא יטופל, ימות ממחלה כרונית קשה, או  מדימומים קשים וחוסר דם. שלא כמו בכלב הנורמאלי שאינו חולה, בכלב הבריא אין יצור של כדוריות דם חדשות, ולכן הכלב לא יכול לפצות על אובדן הדם. כיצד מטפלים במחלה??? הטיפול מתחלק לשניים: 1.    טיפול ספציפי בחיידק. 2.    טיפול תומך בכלב, כלומר לפי מצבו הקליני: כלב שאיבד דם, יצטרך לקבל נוזלים, ואף עירוי דם במקרה הצורך. כלב שלא אוכל ולא שותה או עם חום גבוה, יצטרך לקבל טיפול בנוזלים לווריד.

3. בכלב בו מרכיב המערכת החיסונית כנגד טפילי הדם פוגעת במח העצם או במרכיבי הדם בצורה קיצונית ישולב הטפול עם סטרואידים.הטיפול הספציפי בכלב כולל אנטיביוטיקה ספציפית (כנגד הטפיל המכונה ארליכיה),  שתי זריקות(כאשר מדובר בטפיל המכונה בבזיה) בהפרש של שבועיים אחת מהשניה, הזריקה מכילה חומר שפוגע בחיידק עצמו.בתום הטיפול מומלץ לחזור על בדיקות הדם על מנת לראות את השיפור בתמונת הדם של הכלב, ולהחליט אם להפסיק את הטיפול או להמשיכו.אין התחסנות כנגד החיידק !!!, מה שאומר כי כלב שחלה במחלה יכול להידבק בה שוב, אם ייעקץ מקרצית נגועה.

הדרך היחידה להימנע מהמחלה היא להימנע מקרציות, המלחמה בקרציות לעיתים מתישה, הקרציות עמידות להרבה מהחומרים הקיימים, הן מתחפרות ומטילות ביצים באדמה, והטיפול הסביבתי חייב להיות אגרסיבי, חומרים אגרסיביים לסביבה נוטים להיות רעילים לבעלי החיים האחרים כולל חתולים כלבים ואדם, יש להשתמש בהם בחוכמה ועל פי ההוראות המצוינות על האריזה, אין להשתמש בחומר המיועד לטיפול סביבתי על בעלי החיים עצמם, שכן אז החיה בעצמה תורעל, ורעלים אלו מסכנים את חיי בעל  החיים. כיום ההמלצה להשתמש בכלב בקולר הקרוי " קילטיקס "  (הורג קרציות) המיוצר על ידי חברת באייר, הקולר מכיל חומר פעיל שאינו רעיל לכלב כאשר הוא בא במגע עם העור, אך כן רעיל לכלב אם נאכל .החומר הפעיל יעיל עד 6 חודשים מרגע פתיחת הקולר.אם הוא נרטב הוא מאבד את יעילותו למס' ימים ואז חוזר שוב לעבוד .