עמוד השדרה בנוי ממספר עצמות קטנות הקרויות "חוליות". החוליות מסודרות זו אחר זו בשורה ובין כל צמד חוליות מצויה "כרית" קטנה הקרויה "דיסק בין-חולייתי".בכל חוליה מצוי "חלל" ויחד עם רצף החוליות האחרות נוצרת "תעלת השדרה".בתוך תעלת השדרה עוברים סיבים של מערכת העצבים המאוגדים יחד למתן "חוט השדרה".מבנה גרמי זה עוזר להגן, פיזית, על חוט השדרה העדין.תפקידו של הדיסק לרפד , למנוע זעזועים ולהגדיל את יכולת הגמישות של עמוד השדרה בזמן תנועה. הדיסקים הבין-חולייתיים מצויים מתחת לחוט השדרה. הדיסק עצמו בנוי מספר שכבות טבעתיות, שיכבה חיצונית סיבית קשיחה הקרויה "טבעת" (אנולוס) וחומר פנימי ג'לטיני רך. עם תהליכי הזדקנות הטבעיים של בעל החיים, עובר גם הדיסק שינויים מבניים בהם הטבעת חיצונית הופכת פחות אחידה ופחות גמישה והחומר הפנימי מתקשה גם הוא. עם הזמן יכול החומר הפנימי לדחוק את הטבעת החיצונית שמתחילה בעצמה לעבור תהליך ניווני והופכת "שבירה" יותר ויותר במצב שכזה תנועה כל שהיא בין החוליות יכולה לגרום ל"פריצה" של החומר הפנימי דרך הטבעת החיצונית והחוצה ממנה. לרוע המזל, נוטה הדיסק לפרוץ כלפי מעלה תוך שהוא יוצר לחץ פיזי על חוט-השדרה שעובר מעליו. הלחץ המופעל על חוט-השדרה העדין גורם לכאב ונזק עצבי נוסף ,בדרגות שונות, כתלות במיקום פריצת הדיסק לאורך עמוד השדרה ועוצמת הלחץ שנוצר על חוט-השדרה. פריצת דיסק מסוג זה יכולה להתרחש בכל כלב או חתול מכל גיל וגזע אך נפוצה יותר בגזעים "בעלי הרגליים הקצרות":דקל, בולדוג צרפתי, פקינז, וולש- קורגי ועוד וכן בגזעים קטנים נוספים כגון פודל וקוקר-ספנייל. בגזעים הגדולים נמצא כי הדוברמן הוא גזע הרגיש לפריצת דיסק מסוג זה.פריצות דיסק נפוצות באזורי הצוואר והגב התחתון בהשוואה למקומות אחרים לאורך עמוד השדרה. הנזק העצבי הנגרם לבעל החיים יכול להיות יחסית קל-כאב בלבד, צליעות בדרגות שונות ואף שיתוק. עוצמת הנזק תלויה כאמור, במיקום פריצת הדיסק ועוצמת הפריצה (כלומר כמה "מעיכה" של חוט-השדרה נגרמה בעקבות הפריצה).ישנם גורמים נוספים היכולים להביא לסמנים קלינים הדומים לסמנים המופיעים בזמן פריצת דיסק ולכן על מנת לאבחן כי אכן מדובר בפריצת דיסק ולא בבעיה אחרת (כגון גדול או מחלה זיהומית) יש לבצע מספר בדיקות נוספות.הבדיקות הנדרשות יעזרו לרופא המטפל לאבחן את הגורם ולמקם את הנזק לאורך עמוד השדרה.הבדיקות הנפוצות לאבחון בעיות הגב כולל בדיקות דם, צילומי רנטגן ןצילומים ניגודיים, הצילומים לרוב יעשו בהרדמה. לפעמים נזדקק גם לאבחון באמצעות CT. במקרים בהם נחשוד בזיהומים במערכת העצבים ילוו בדיקות אלו גם בשאיבת נוזל שידרתי לאבחון נוסף. במידה ואובחנה פריצת דיסק והסימנים הקלינים קלים, נבחר בטפול השמרני שכולל מנוחה מלאה!!! בשילוב עם נוגדי כאב ודלקת לפי הצורך.לצערנו לא נתן להסביר לכלב שעליו לנוח ולא לזוז ורבות הפעמים בהם נצטרך להגביל פיזית את בעל החיים, דבר המכונה- "מנוחת-כלוב" (cage rest). עצם ה"מנוחה" של בעל החיים מאפשרת לדיסק זמן להחלים, לבצקת ולדלקת שנוצרו סביב המקום הטראומתי להיספג ובכך מופחת הלחץ הפיזי הנוצר על חוט השדרה.כלבים שעברו טיפול שמרני יהיו חשופים תמיד לנזק חוזר/מתמשך באזור הפגוע.רק טיפול כירורגי יכול לעזור ולסלק את "הגורם-הלוחץ" על חוט השדרה ולהבטיח טפול מהיר ואמיתי בבעיה, לצערנו ניתוח שכזה מלווה גם הוא בסיכונים ותמיד יהיה צורך לשקול ולהביא בחשבון "סיכון אל מול תועלת". הניתוח הנפוץ לטיפול בפריצת דיסק קרוי למינקטומי (laminectomy).בניתוח זה נכנסים לאזור הפגוע ומסלקים בצורה פיזית חומרים מהדיסק שפרץ ובכך מקטינים מידית את הלחץ על חוט השדרה.זמן ההחלמה מהניתוח תלוי בעוצמת הנזק העצבי שנגרם ובזמן שעבר מפריצת הדיסק ועד שחרור הלחץ. הצלחת הטפול בפריצת הדיסק תלויה גם היא במדדים אלו בין אם מדובר בטפול השמרני או הניתוחי. לצערנו לא כל בעלי החיים שעברו פריצת דיסק יחזרו לתפקודם הקודם בצורה מלאה, בדומה למתרחש באנשים לפעמים נשארים חסרים נירולוגים או כאבים כרונים באזור פריצת הדיסק והגפיים.המטרה של טפול מהיר ואגרסיבי בבעלי חיים שעברו פריצת דיסק היא למזער את הנזקים ובכך להבטיח החלמה טובה יותר וחזרה טובה יותר לתפקוד.