אפילפסיה - פרכוס, התקף כיפיון

פרכוס הוא תוצאה של פעילות יתר הקשורה לקליפת המוח הגדול.ישנם סוגים שונים של פרכוסים הנקבעים לפי מקום ומשך ההפרעה המתרחשת במוח:פרכוס כללי הוא פרכוס הכולל את כל הגוף.פרכוס חלקי הוא פרכוס הכולל קבוצת שרירים מסוימת.פרכוס יכול להיות   מורכב-מלווה באיבוד הכרה או פשוט-שאינו מלווה באיבוד הכרה.הגורמים לפרכוס הם מגוונים:גורמים חוץ גולגולתיים: מחלה כגון כשל כבד או כליות ,מחלות חיידקיות ונגיפיות. רעלים שונים כגון זרחנים אורגנים.גורמים תוך גולגולתיים: מבנה לקוי של המוח, גידול, טראומה או ללא סיבה מומחשת (אדיופטי). את הפרכוס עצמו ניתן לחלק לשלושה שלבים: AURA- שלב המקדים את הפרכוס, שלב זה נמשך בין מספר דקות ועד שעות, בתקופה זו בעל החיים מראה סימנים מגוונים של שינויי התנהגותי כמו צעידה הלוך חזור(pacing), ליקוק , ריור , הקאות , נביחות , חיפוש קירבה או להפך. ישנם דיווחים על כלבים המשנים את התנהגותם מספר ימים לפני העווית. ICTAL- שלב העווית עצמה, בשלב זה יופיעו סימנים של פרכוס כללי או חלקי, מורכב או פשוט, הסימנים הנפוצים הם שינויי התנהגות, או כווצים לא נשלטים של קבוצות שרירים, כולל דיווש (פדלים), התקשחות הגפיים,תנועות לשון ועוד. חשוב בשלב זה לנסות ולאתר האם ה פרכוס החל כחלקי והפכה כללי או שהחלה מיד כ פרכוס כללי, למשל, האם רגל אחת החלה "לקפוץ" ואז הצטרפו הרגליים האחרות, או האם הלשון החלה להתכווץ לפני העווית הכללית(יתבטא בליקוקים חסרי שליטה).שלב זה נמשך בין שניות לדקות, במידה וה פרכוס נמשך מעל מספר דקות, מכונה המצב:STATUS EPILEPTICUS אם ישנן מספר פרכוסים באותו היום, מכונה המצב:CLUSTER שני המצבים הללו מדאיגים ומסכני חיים ומחייבים הגעה מידית עם בעל החים לקבלת טיפול POSTICTAL  - השלב שלאחר העווית, הכלב יראה התנהגות מוזרה שונה מהנורמלי, כמו חוסר התמצאות, בלבול, רעב וצמא מוגברים, דיכאון, עיוורון, חולשה ועוד. סימנים אלו עלולים להמשיך על פני כיממה שלאחר הפרכוס,במידה ונגרם נזק ממשי למוח, בזמן הפרכוס, עלולים הסימנים להמשיך לזמן ממושך ואף לכל אורך חיי הכלב.מופע הפרכוס יכול להתרחש במרווחים גדולים כאשר בין מרווחים אלו הכלב נראה נורמלי, במצב שכזה, לרוב יגיע הכלב לאבחון ללא סמני מחלה כלל. אפילפסיה ראשונית מוגדרת רק כאשר לא נמצא כל גורם אחר המביא לפרכוס. בין הפרכוסים הכלב נורמלי לחלוטין.בכלבים נמצא קשר גנטי בגזעים הבאים: ביגל, טרברן בלגי, קייסהאונד, דקל, והאסקי סיבירי.גזעים בעלי סיכון גבוהה הם הגזעים הבאים:רועה גרמני, בורדר קולי, סטר אירי,וגולדן רטריבר.המחלה נפוצה יותר בגזעים הגדולים, האפיזודה (תקרית) הראשונה תופעה בדרך כלל בין גיל שנה לגיל 5 שנים, המרווח בין האפיזודות גדול מ 4 שבועות.אפילפסיה משנית היא תוצאה של מבנה לקוי במוח, המצבים הקיימים הם מסוגים שונים, בעיה התפתחותית, דלקות, גידולים או חסימת כלי דם(שבץ).אפילפסיה ראקטיבית(פעילה) היא כזו הנובעת מפגיעה ממשית למוח כמו טראומה או כאשר החיה במצב של סטרס(לחץ). נחשוד כי מדובר באפילפסיה על רקע "ממשי" (אפילפסיה משנית או ראקטיבית), כאשר העווית הראשונה תופיע בכלב הצעיר מגיל שנה או מבוגר מגיל 5 שנים, כאשר העווית מתחילה כעווית כללית או כאשר המרווח בין העוויתות קטן מ 4 שבועות.בחתולים כמעט ולא קיים מצב של אפילפסיה ראשונית ולכן תמיד נחשוד כי מדובר באפילפסיה משנית.האבחון של הגורם, יעשה על ידי סקירת הגולגולת, בחשד לנזק לרקמה קשה כמו עצמות, יערכו צילומי רדיולוגיה, בחשד לנזק לרקמות רכות יערכו צילומי CT . סריקת המוח היא הדרך היחידה להוכחת נזק ממשי ברקמת המוח עצמה. הטיפול באפילפסיה=טיפול אנטיאפילפטי, נועד לשמור על החיה במצב של "חוסר- פרכוסים" (seizure-free ), כשבמקביל תופעות הלוואי של הטיפול הן בתחום המקובל לניהול חיים תקינים על ידי הכלב.חשוב לזכור כי "שליטה" על ה פרכוס אינה נותנת פתרון למחלה עצמה, כך שהמטרה היא להפחית את אירועי ה פרכוס, להאריך את המרווח בין הפרכוסים ולמנוע עד כמה שאפשר את תופעות הלוואי שלאחריהן ה(post ictal), במידה ונמצא גורם האחראי על ה פרכוס ובמידה וניתן לטפל בגורם זה, יוצעו לפניכם, האפשרויות העומדות על הפרק, כך לדוגמא במצב של צבירת נוזלים בתוך הגולגולת(הידרוצפלוס), הנובעת מבעיה בניקוז הנוזלים מחללי המוח, יש אפשרות לבצע ניתוח בו משתילים צינורית מנקזת מהמוח לחלל הבטן ושומרים בדרך זו על לחץ תוך גולגולתי סביר. טיפול תרופתי: תרופות אנטיאפילפטיות, מטפלים בעיקר בשני חומרים: פנוברביטל (phenobarbital) ברום אשלגני (KBR=potassium bromide) הטיפול נועד כדי למנוע פעילות יתר בקליפת המוח הגדול, לתרופות תופעות לוואי רבות המתבטאות בעיקר בתחילת הטיפול ועד ל"איזון" הכלב.תופעות לוואי אלו מתבטאות בעיקר בשינויים התנהגותיים, אכילה ושתייה לא מבוקרת, הרדמות ,ישנוניות ועוד.הטיפול הוא טיפול לכל אורך חיי הכלב המטופל ויש לקחת בחשבון כי גם כלב מטופל יכול לסבול ממצבי חרום שיחייבו הגשת עזרה במהירות האפשרית(כניסה לסטטוס אפילפטי- פרכוס מתמשך למרות הטיפול).השפעות הלוואי של התרופות אינן מסתכמות באלו שהוזכרו, ישנן תופעות לוואי משימוש ארוך טווח בחומרים הללו, הפנוברביטל פוגע בכבד, הנזק הוא נזק מצטבר, ויש לערוך בדיקות תקופתיות למצבו של הכבד ולהתאים את מינון החומרים בהתאם, מנגד הולכת וגדלה הדרישה להעלאת המינון מאחר והכבד "מסתגל" לפרוק מהיר יותר ויותר של החומר ולכן יש צורך לבצע בדיקות תקופתיות להערכת רמותיו בדם. רוב הכלבים ,אותם מצליחים לאזן , חיים בשלווה  וזה בתנאי כי שומרים על הכללים הללו ועל אופטימיות מצד הבעלים.חשוב לזכור כי מתח הנוצר אצל הבעלים בעקבות מצבו של הכלב , מקרין גם על התנהגותו.בעלים שהחליטו לטפל בכלב, צריכים להתאזר בסבלנות לכל אורך התקופה בה מאזנים את הכלב, לאחר האיזון החיים חוזרים לרוב למסלולם.